הרהורי פוליטיקה קטנה

הרהורי פוליטיקה קטנה

בשבועות האחרונים אני מנסה לארגן ערב שיחה עם אישה שהתמחתה ב"לימוד ילדים בבית" home schooling בלע"ז. דיברתי על זה עם מכרים ושכנים וניסיתי גם לגייס שומעים נוספים לאותו ערב. התגובה שזוכה ל"מעצבנת של השבוע" באה מפי אישה המחזיקה מעצמה מתקדמת, פעילת שמאל רדיקלי על ציר "נשים בשחור-תאעיוש" שהודיעה לי שהיא נגד הענין כולו כיון שזה אנטי חברתי. באותה שיחה היא ניסתה גם לגייס אותי להתנדב קצת לאחת מן הפעילויות הסרבניות של הארגונים הללו. אמרתי לה שעם כל הכבוד, כאם חד הורית המתפרנסת מקצבאות סעד של המדינה, אני מוצאת שזה סר טעם להתנדב כרגע. היא צקצקה באי נחת, ממרום הוילה בככר המדינה, ואמרה לי שאני לא מיוחסת וצריכה לתרום את חלקי "כמו כולם". שמאל ? נו טוב. באותו עניין, נתקלתי בפירכה נוספת להשבוע. כחובבת מושבעת של קונספירציות פוליטיות, אני קוראת כל מאמר היוצא בעברית שיכול להיכנס לקטיגוריה זו. קראתי שני טורים שמתיימרים להשתייך לז'אנר זה, ולהפתעתי – לאחר הניתוח הלא רע של כמה אירועים אקטואליים – התברר כי ה"אני מאמין" שלהם, כל אחד בנפרד ולשיטתו – מתבסס על השקפת עולם לפי הקושרים הפשיסטים מבקשים לחסל את "היהודים האמיתיים", שהם כניראה בני משפחתם של הכותבים ועוד כמה חברים טובים שחושבים כמוהם. ציינתי לעצמי שרק בישראל אפשרי מצב שבו שמאל רדיקלי מטיף לאנשים "לתרום את חלקם לחברה כי כך יאה" וכוהני הקונספירציה הם בעצם יותר ימנים מהמפלגה השלטת וספיחיה הפשיסטים ביותר. לאחר שני אירועים אלה הגעתי למסקנה שאם לא יקרה משהו דחוף אאלץ אני, הקטנה, להתחיל לכתוב ולהכניס קצת רוח מרד בממסדיות שמאיימת לחבק ולחנוק אפילו את ה"שוליים הסהרוריים", אחרת פשוט אמות משעמום. זה הזכיר לי גם את כתביו של מרטין בובר על הפן הקולקטיבי של הברית בין אלוהים ובין היהודים, השונה מן הברית הנוצרית שמדברת על גאולת הפרט. אכן, ואולי מאז הר סיני מתמודד כל יהודי עם התביעה הקהילתית, ואולם לעיתים תביעה זו, שהיא דוקא חיובית במהותה, נושאת אופי עדרי ופשטני המחניק כל מחשבה מקורית או ביקורת. כמו כן, תביעה זו היוותה תירוץ לעיתים קרובות לניצול וקירבון של פרטים בחברה, על יסוד העקרון של "כל ישראל ערבים זה לזה". האיזון בין ה"ברית האישית" לבין "הברית הקהילתית" הוא מלאכה עדינה, שאם היא מתבהמת ועוברת רדוקציה, אינה אלא כר פורה לפשיזם בתצורתו המסוכנת ביותר, כלומר, השתלטות של הבינוניות, צרות העין, והכוחניות על הגורמים היצירתיים והחיוניים בחברה בטענה שה"כופרים" הם יהירים, מתבדלים ומסוכנים לחברה. ומילה על תורת הקונספירציה. בארץ טרם התפתח ז'אנר פוליטי וספרותי זה, כפי שהוא מקובל בחו"ל. לאחרונה, ועקב הפופולאריות הגואה של השקפת עולם זו, קמו לנו גם פילוסופים והוגים המעניקים עומק לנטיה זו ומעמידים אותה כאלטרנטיבה חברתית של ממש. על קצה המזלג, טוענים הפילוסופים הללו, כי הקונספירציה היא העמדה היחידה המוצדקת בעולם נטול דת מאורגנת, וכי אנחנו למעשה הממשיכים האותנטיים של ה"אתיאיסטים" וה"אגנוסטים" מן העבר. בארץ, יצא לקונספירציה שם רע במיוחד, במיוחד משום שהיא מכשיר פוליטי וחברתי משוכלל ומסורתי בהישרדות של העם היהודי. כמו כן, היהודים הואשמו תדיר במיני קונספירציות ועל רקע זה הוצתו פרעות והתנכלויות רבות. ואולם, דוקא משום כך יש מקום להאיר את הפינה החשוכה הזו ולהעלות אותה אל הרובד המודע.

פורסם ב 3 בדצמבר 2004 10:05 במדור פינת הקונספירציה 0 תגובות
k = "kyueio47jkhQEHh#$7 45OQ7VPbKUYYHGku&y897HKGjkyWHJR56YW&^*#jbgkHJOLGUY S8O7EERTRMAY.";



שם:

דואר:

אתר:

כותרת:
בעקבות ריבוי ספאמרים, נאלצנו להוסיף מנגנון שימנע מרובוטים להפציץ את המערכת בתגובות פיקטיביות. אנא העתיקו את הקוד שבתמונה, לתיבת הטקסט שמתחתיה.
קוד הפעלה:

העתיקו את הקוד:

מערכת התגובות נועדה לאפשר דיונים, והשימוש בה כפוף לדין הישראלי. אז אנא שמרו את תגובותיכם ענייניות ומתחשבות בקוראים האחרים, וזכרו שאתם הנושאים באחריות לתגובות שתפרסמו במסגרת באתר זה (כבכל מקום אחר). אין אפשרות להבטיח שהתגובות שתפרסמו ישמרו באתר זה, אז אנא גבו את תגובתכם בהעתק לפני שיגורה (במידה שאתם מעוניינים לשמור אצלכם העתק). וכן, הודעות שלדעתנו פוגעות או לא מתאימות בכל צורה שהיא, בהחלט עשויות להימחק... זכויות היוצרים בתגובות שיתפרסמו במסגרת אתר זה, שמורות לכותביהן. ברוכים הבאים.

הסקון תוספת טעימ

הסקון, תוספת נוחה וטעימה למטבח היומיומי
אני רוצה לכתוב על מאפה סתמי עממי המקובל בתרבות האנגלו סקסית למקומותיה. זהו ה"סקון" Scone משהו שבין לחם מהיר ובין עוגה יבשה, או "ביסקוויט" במובנו הבריטי. את הסקון פגשתי במלוא הדרו בקנדה, במחוז שנקרא קולומביה הבריטית, בדרום מערב קנדה. רב בתי הקפה מחזיקים מבחר מאפים, מתוקים ומלוחים, המלווים את הקפה, הבירה או ארוחה קלה. נדלקתי על הסקון לא משום שהוא מדהים, אלא משום הגמישות שלו, והיכולת להשתמש בו כבסיס לאלתורים רבים ומשונים. זהו מעין "גיובטש" מתחום האפייה, כלומר מתכון בסיסי שאפשר לסתום איתו חורים ולהשתמש במה שיש וחייבים להיפטר ממנו. יתרון נוסף הוא מהירות ההכנה ומהירות האפיה, וגם משום פשטותו אפשר בהחלט לאפות אותו בטוסטר אובן, בתוך התבניות החד פעמיות או להניח על המגש של המכשיר. בקיצור, מתכון פלאים לדעתי, ואני רוצה לחלק איתכם שתי ורסיות שניסיתי בבית לאחרונה ויצאו על הכיפק.
הסקון המוכר יותר אפוי כלחמניה נפרדת ולפעמים בוצעים אותו כסנדויץ וממלאים בכל מיני דברים טובים. ואולם הגירסא הנוחה יותר נאפית כעיגול-לחם שמסומן מראש לשמונה פרוסות משולשות הנבצעות בקלות כאשר האפייה מסתיימת.
הסקון הראשון שאפיתי היה צנוע ושמרני. זהו מאפה עגול מדלורית. זהו המתכון וההוראות:חומרים : 30 גרם חמאה, 2 כפות סוכר, כוס של מחית דלורית (לבשל ולמעוך), ביצה אחת, 2 כוסות קמח אוסם תופח, קומץ מלח, 3 תאנים מיובשות חתוכות לגודל צימוק, קצת חלב.מערבבים את החמאה המומסת והסוכר עד לקרם, מוסיפים ומערבבים את המחית והביצה. מוסיפים את הקמח והמלח ולבסוף את התאנים. מערבבים עד ליצירת בצק אחיד. ללוש קצת על משטח מקומח ולצור עיגול בקוטר 20 ס"מ בערך. להניח על מגש משומן בתנור. לחתוך כמעט עד הסוף לשמונה פרוסות כדי שאפשר יהיה לבצוע בקלות בסיום האפייה. להבריש בקצת חלב ולאפות בתנור חם (200 צלזיוס) למשך 20-25 דקות. לאחר הצלחתו של המאפה, אזרתי קצת יותר אומץ ואלתרתי את הסקון הבא. במקום דלורית, השתמשתי בדלעת וגזר מבושלים שיצרו צבע כתום מרהיב. תיבלתי את הבצק בשמיר קצוץ דק, החלפתי את התאנים בצימוקים, ולמעלה קישטתי בחצאי זיתים. יצא מדהים ממש. אפשר למשל לפזר פרמזן למעלה, להוסיף עשבי תיבול, להחליף את הדלעת בכל ירק מבושל אחר, עגבניות מיובשות, תמרים, צנוברים, פסטו, שומים וגבינות וכל מה שיש במקרר.

פורסם ב 3 בדצמבר 2004 19:39 במדור יומן בישולים, תזונה ואוכל 2 תגובות
k = "JKTY7 4TUSEY DU7Ej^E5UHT5KU5689ST I5OW7589-7Q E'RILUASHE5LTK78S6I56 ^WVSDK57ISY6 78";



שם:

דואר:

אתר:

כותרת:
בעקבות ריבוי ספאמרים, נאלצנו להוסיף מנגנון שימנע מרובוטים להפציץ את המערכת בתגובות פיקטיביות. אנא העתיקו את הקוד שבתמונה, לתיבת הטקסט שמתחתיה.
קוד הפעלה:

העתיקו את הקוד:

מערכת התגובות נועדה לאפשר דיונים, והשימוש בה כפוף לדין הישראלי. אז אנא שמרו את תגובותיכם ענייניות ומתחשבות בקוראים האחרים, וזכרו שאתם הנושאים באחריות לתגובות שתפרסמו במסגרת באתר זה (כבכל מקום אחר). אין אפשרות להבטיח שהתגובות שתפרסמו ישמרו באתר זה, אז אנא גבו את תגובתכם בהעתק לפני שיגורה (במידה שאתם מעוניינים לשמור אצלכם העתק). וכן, הודעות שלדעתנו פוגעות או לא מתאימות בכל צורה שהיא, בהחלט עשויות להימחק... זכויות היוצרים בתגובות שיתפרסמו במסגרת אתר זה, שמורות לכותביהן. ברוכים הבאים.

התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.
דנה [אתר] בתאריך 12/6/2004 3:49:36 PM
אין כמו המאפים האנגלוסקסיים
הסקון, ואחותו הגדולה והאהובה עלי עד מאוד, המאפין. וברוכה הבאה.
סֵג-אַן בתאריך 12/9/2004 3:00:25 PM
ללא נושא
אממ.. נשמע לא רע -בכלל-. אולי אני אנסה את המתכונים שלך.

שי הספד מקודד

שיר הספד מקודד


לִפְנֵי שֶׁהַשַּׁבַּ"כּ הֶחֱזִיר אוֹתִי לְאֶרֶץ בַּאֲזִקִּים
מֵתוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים יְקָרִים בְּיִשְׂרָאֵל
כְּאִלּוּ הִקְרִיבוּ עַצְמָם לְהַזְהִיר אוֹתִי
לֹא לַחֲזֹר

שׁוֹפֵט וְסוֹפֵר
שְׁנֵי הַחֲלָקִים שֶׁלִּי
מָוֶת חֲשַׁאי

בַּפַּנְטַזְיָה שֶׁלִּי הַשּׁוֹפֵט וְהַסּוֹפֵר עָבְדוּ יַחַד
עַל סֵפֶר שֶׁיַּחְשֹׂף אֶת הָאֱמֶת

וְנִרְצְּחוּ עַל מִשְמַרְתָם
אָמְרוּ לִי זֶה לֹא הַזְּמַן

וְשָרְבָּל הַקָּתוֹלִי הִתְעַקֵּשׁ
אדונינו ישו אָמַר
לֹא לְפַחַד

וְתִרְאֶה מַה קָּרָה לוֹ
אָמַרְתִּי בְּרֶגַע שֶׁל צְלִילוּת נְדִירָה
וְלַמְרוֹת זֹאת קָפַצְתִּי לְמוֹתִי
בְּיִשְׂרָאֵל


סםטמבר 2004, יפו

This is a paragraph of text that could go in the sidebar.
-->

פורסם ב 3 בדצמבר 2004 21:55 במדור שבבי יצירה 0 תגובות
k = "fkjj76J=HT~3IO%hjgf^7JH&HGj6UH[IO70YjPFTI7yiuhkJH7+JTU85Jg5YU79g6I5HhtY9)8Tdf^yILuH";



שם:

דואר:

אתר:

כותרת:
בעקבות ריבוי ספאמרים, נאלצנו להוסיף מנגנון שימנע מרובוטים להפציץ את המערכת בתגובות פיקטיביות. אנא העתיקו את הקוד שבתמונה, לתיבת הטקסט שמתחתיה.
קוד הפעלה:

העתיקו את הקוד:

מערכת התגובות נועדה לאפשר דיונים, והשימוש בה כפוף לדין הישראלי. אז אנא שמרו את תגובותיכם ענייניות ומתחשבות בקוראים האחרים, וזכרו שאתם הנושאים באחריות לתגובות שתפרסמו במסגרת באתר זה (כבכל מקום אחר). אין אפשרות להבטיח שהתגובות שתפרסמו ישמרו באתר זה, אז אנא גבו את תגובתכם בהעתק לפני שיגורה (במידה שאתם מעוניינים לשמור אצלכם העתק). וכן, הודעות שלדעתנו פוגעות או לא מתאימות בכל צורה שהיא, בהחלט עשויות להימחק... זכויות היוצרים בתגובות שיתפרסמו במסגרת אתר זה, שמורות לכותביהן. ברוכים הבאים.

עוני

עוני
שוקואמא

בתור המתעניים החדשים, כלומר אלה שעברו מן המעמד הבינוני אל קו העוני, אני צריכה להתחיל להתרגל להורדה דרסטית של רמת החיים. זה מתבטא, מעבר לויתור על בגדים, מכונית, נופש, קוסמטיקה ומסעדות גם בהרגלים קטנים. טוב, אז קודם מגיע הויתור המכאיב על סיגריות תוצרת חוץ, ואחרי כן זו מפולת שלמה של הרגלים חדשים. אחד מהם, היה הויתור על רכישת שוקו מוכן. השוקו הוא מצרך מתכלה מאד אצלנו, ושמתי לב שהוא הופך לסעיף יקר בתקציב. טוב, החלטתי לעבור לשוקולית, והפכנו את זה לחגיגה. במקום "שוקו מוקי" שזה היה הכינוי לשוקו הקנוי, התחיל בני לאהוב ולדרוש "שוקו אמא"
כלומר המשקה שאני מכינה עבורו. כדי לשחזר את הטעם, הוספתי לשוקו והחלב גם שלוש כפיות גלידת שוקולד עשירה, ולפעמים זרקתי גם קוביית קרח בצורה של בעל חיים או פרי, שהוסיף לריטואל ולהנאה. ניתן גם להוסיף מעט שמנת לקצפת, או שמנת לקפה כדי להעשיר ולהסמיך את השוקו. וכמובן, אפשר להמיס קוביות שוקולד אמיתי או להשתמש בממרח השוקולד הטוב של עלית. גם עם כל התוספות האלה, ההפרש בעלות הוא של מאות אחוזים.להגשה, הוצאתי מן האריזה שני קשים מדליקים שקיבלתי פעם מזמן מתנה, צינוריות פלסטיק בצבעים יפים המכופפות ויוצרות מסלול מפותל מן הספל אל הפה. עכשיו, זה רק שוקו אמא....
שאלת תם
קראתי לאתר שלי שבבים עם מחשבה על הפיסות שעפות כאשר חוטבים עצים, כלומר אותם פיסות חיים, בני אדם, שאנחנו כחברה מקריבים למען הכלל, בלי לערוך על כך משאל. לאחרונה אני מוטרדת ממצבו של אדם כזה, שמשלם מחירים בשם החברה כולה, ואיכשהו נזנח ושוקע. הוא לא ביקש עזרה ואין לי מושג איך לעזור לו, לפיכך. אני מספרת את מה שידוע לי, בבחינת זה מה שאני יכולה לעשות. לשדר מן השטח. "מירון" (שם בדוי) הוא גבר במחצית שנות הארבעים שלו, שמצהיר על עצמו שנולד מחדש לפני 6 שנים, מאז החליט להיות "נקי". אני מכירה אותו מן הגילגול הזה, ושמעתי בתמהון את סיפור חייו, שהוא שוטח בשלווה שלא תאומן. יליד הארץ, בן למשפחה רגילה מן המעמד הבינוני. אביו, עובד לשעבר של הצבא שעסק בבניית תשתיות בכור דימונה, והאם בת להתיישבות העובדת. שני הוריו נפטרו מוקדם, ומבלי שיאמר זאת מפורשות, מתקבל הרושם שמותם קשור להקרבה שהקריבו "עבור הכלל". בגיל צעיר נישא לבת כיתתו, ונולד לו בן שהיום משרת בצבא. הוא ניהל עסק מצליח מאד, והכל ניראה "מבחוץ" תקין. לטענתו החל להשתמש בסמים כבר בשחרור מן הצבא, אך השימוש הקשה נחשף מאוחר יותר. כמו נרקומנים רבים הובילו אותו הסמים לנתיב שלילי ביחסים אישיים, כלכליים והתנהגותיים. לבסוף, מצא עצמו זרוק בביבים, חסר בית, חסר אנושיות. הוא ניסה לשים קץ לחייו, ובאורח נס ניצל. מאז ניתב את כל כוחותיו לגמילה, וללא כל סיוע, למעט קבוצות תמיכה בשיחה, נגמל לחלוטין ושיקם את חייו. בשנתיים האחרונות אף עבד במוסד לגמילה של בני נוער וזכה להצלחה ניכרת. מירון רכש איזו תבונה, או חכמה, שרואים אצל אנשים שיצאו ממצבים בלתי אפשריים בכוחות עצמם. קורן אור ותמיכה, מוכן לאסוף לביתו הדל אנשים שנקרים על דרכו וזקוקים לאותו "פסק זמן" נטול שיפוטיות, מדבר על עצמו ועל חייו בגילוי לב ובהומור מדהים. הכרתי אותו במקרה לפני כמה חודשים, ומבלי שהכיר אותי קודם התגייס מיד לסייע לי במשהו דחוף וחיוני שעמד על הפרק אז. אמרתי לו כבר אז שיש לו "מתנה" נדירה לגעת באנשים, ושבעולם אידיאלי הייתי נותנת להיות אחראי לאיזה קו חם או ארגון המתערב במקרי חירום קריטיים באמת. בינתיים, ובין השיטין נגלו לי גם הבעיות שבהן הוא שקוע. חובות, שלילת רשיון נהיגה שמונעת ממנו לנוע בחופשיות, ומגבלות תעסוקתיות הנובעות גם מן החשש החברתי מן העבר שלו. היום, מירון מחוסר עבודה, חי על הגרושים האחרונים, ואינו מקבל שום סיוע להמשיך את מסלול חייו החדש והחיובי. ניסיתי לשוא לעורר בו איזה כעס בריא על המדינה שגרמה להתפוררות משפחתו (הסיפור שם סבוך מאד, וכולל גם פרשייה אפילה ודי ישנה המזכירה קצת את פרשת עזאם עזאםI). אך מירון מסרב להיכנס לנישה של קורבנות זועמים, והוא טוען שדרך זו אינה מובילה לשום מקום. הוא מעדיף לקחת אחריות גם על מה שבעליל לא היה באחריותו, ודאי בכל הקשור לבני משפחה מבוגרים.

And still, between the shadow and the blinding flame, / The brave despair of men flings onward, ever the same / As in those doom-lit years that wait them, and have been… /And life is just the picture dancing on a screen.
SiegfriedSassoon גם אם מישהו היה באורח פלא "מרים את הכפפה" ומציע איזו ישועה למירון כאן, לא הייתי יודעת איך להעביר את זה אליו, מבלי לפגוע בכבודו. ואולם, אני מעדיפה להתמודד עם הדילמה הזו, מאשר להיוותר בתחושה שאנשים מסוגו של מירון, לאחר שעשו כברת דרך מופלאה ממצב בלתי אפשרי, ויש להם יכולת לתרום באמת לחברה, ישקעו ויטבעו להם בשקט, הרחק מעיני הציבור ומצפונו. לא יאה שכך יקרה, ולכן החלטתי לעשות מה שביכולתי, והוא "לשדר מן השטח", אולי מישהו ישמע. ומירון היה אומר על זה, שאולי אלוהים ישמע, וזה בעצם הכי חשוב. חנוכה ? דה ?

פורסם ב 8 בדצמבר 2004 21:14 במדור יומן בישולים, תזונה ואוכל 3 תגובות
k = "fghkdty U5A;gAL/5TI8QY7O;GfKLAhSE'58T7AP*(qeuYU54T4hURfAU58YIO7F5HUaOYPOE65fWB&KLQO";



שם:

דואר:

אתר:

כותרת:
בעקבות ריבוי ספאמרים, נאלצנו להוסיף מנגנון שימנע מרובוטים להפציץ את המערכת בתגובות פיקטיביות. אנא העתיקו את הקוד שבתמונה, לתיבת הטקסט שמתחתיה.
קוד הפעלה:

העתיקו את הקוד:

מערכת התגובות נועדה לאפשר דיונים, והשימוש בה כפוף לדין הישראלי. אז אנא שמרו את תגובותיכם ענייניות ומתחשבות בקוראים האחרים, וזכרו שאתם הנושאים באחריות לתגובות שתפרסמו במסגרת באתר זה (כבכל מקום אחר). אין אפשרות להבטיח שהתגובות שתפרסמו ישמרו באתר זה, אז אנא גבו את תגובתכם בהעתק לפני שיגורה (במידה שאתם מעוניינים לשמור אצלכם העתק). וכן, הודעות שלדעתנו פוגעות או לא מתאימות בכל צורה שהיא, בהחלט עשויות להימחק... זכויות היוצרים בתגובות שיתפרסמו במסגרת אתר זה, שמורות לכותביהן. ברוכים הבאים.

התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.
חנן כהן בתאריך 12/9/2004 7:57:17 AM
נסי אצלי באתר
בלוחות המודעות של שתיל יש מודעות דרושים ומודעות של ארגונים המחפשים מתנדבים. יש סיכוי שמירון ימצא שם עבודה. יש סיכוי שימצא שם הזדמנות להתנדבות שתפתח פתח לעבודה ופרנסה. אולי אפילו תוכלי לפרסם בשבילו מודעת "מחפשים עבודה" ומישהו יתקשר. http://shatil.org.il/site/modaot-home.asp בהצלחה, חנן נ.ב. ואהבתי את הפועל החדש "מתעניים". ישר קישור ביומן שתיל http://shatil.org.il/yoman
איריס [אתר] בתאריך 12/9/2004 12:13:33 PM
תודה חנן
נשמע לא רע בתור התחלה אני מעבירה את האינפורמציה לנמען. יש לך אתר שימושי, תודה
ליאור בתאריך 1/13/2005 10:05:22 AM
התגברות על קשיים
לירון 0545631924. ניתקלתי במקרה באיזה גוף המצלם סרטים קצרים על התגברות על קשיים וגם משלם על זה. נסי לפנות לרשומה מעלה לפרטים נוספים. בהצלחה.



שם:

דואר:

אתר:

כותרת:
בעקבות ריבוי ספאמרים, נאלצנו להוסיף מנגנון שימנע מרובוטים להפציץ את המערכת בתגובות פיקטיביות. אנא העתיקו את הקוד שבתמונה, לתיבת הטקסט שמתחתיה.
קוד הפעלה:

העתיקו את הקוד:

מערכת התגובות נועדה לאפשר דיונים, והשימוש בה כפוף לדין הישראלי. אז אנא שמרו את תגובותיכם ענייניות ומתחשבות בקוראים האחרים, וזכרו שאתם הנושאים באחריות לתגובות שתפרסמו במסגרת באתר זה (כבכל מקום אחר). אין אפשרות להבטיח שהתגובות שתפרסמו ישמרו באתר זה, אז אנא גבו את תגובתכם בהעתק לפני שיגורה (במידה שאתם מעוניינים לשמור אצלכם העתק). וכן, הודעות שלדעתנו פוגעות או לא מתאימות בכל צורה שהיא, בהחלט עשויות להימחק... זכויות היוצרים בתגובות שיתפרסמו במסגרת אתר זה, שמורות לכותביהן. ברוכים הבאים.

של מי הבית הזה לעזאזל

של מי הבית הזה, לעזאזל ? Whose home is it anyway
זהות, שייכות, ביעותים, ופתרונות...כתוב בלע"ז בכוונת מכוון, מחפשת מתרגמים לערבית, אמהרית, רוסית, צרפתית...אפשר גם עברית.

Recently, I endured a series of dreams, almost nightmares, and all sharing one common theme. Home, houses, residence, dwelling places. I was relocating, homeless, residing in a house which is not mine, residing as a “live in” domestic slave worker at an old Nazi woman’s house, being in between or somewhere which is not Israel but not abroad. Homelessness was the issue, but more so, belonging and identity. I had very valid and strong personal reasons to have these disturbing dreams. I recently relocated from North America to Israel, found a temporary rental and was on the look out for a more permanent residence. My experience in North America included a form of nomadic life, homelessness and political exile. Certainly, I had ample reasons to feel displaced and uprooted. I am also under extreme financial difficulties, which would add to the worries. Surprisingly, a few weeks ago a friend of mine called me and wanted desperately to share a nightmare, or a recurring dream she said was haunting her. This friend is quite wealthy and owns her own house with a nice acreage. Therefore, she certainly did not share my physical conditions. Her dream, as she recounted it, was strikingly similar to mine, and the way she described the “theme” was also quite similar. Her interpretation to her own symbols was totally personal and psychological. Later that month I stumbled upon a new website, which announced the formation of a new therapeutic institute. It was a Jungian oriented institute, dealing with Symbols and their importance in our lives. I surfed the various places in that site and landed on a “dream interpretation” service, offered by the psychologist who formed the center. As an illustration to the service he offers free (on line interpretation) he posted one dream that was sent to him. The dream was a striking replay of my dreams, the lady reported she has a series and recurring dreams about “not finding her house”, living in places that are not hers, being somewhere that might be Israel or not, etc. In her description she writes that she is a holocaust survivor and “generally anxious about the security issues in Israel”. The psychologist gave a very general interpretation, suggesting that she has to find a “life purpose” and it would settle her anxieties. I found his response lacking in depth and empathy, but added this web page to my archives for later processing. Still later that same month, I read excerpts from a new novel published in Israel, by a Jew of Moroccan origins, mourning the displacement of his community which immigrated from Morocco to the “Home of the Jews” in order to experience a worse sense of exile, within the Jewish State, now run by mostly European Jews who looked down at the Arab Jews. The author highlights milestones in the journey of his family starting with the departure of Morocco, traveling under harsh conditions, and reaching Israel, and then the final disillusion of realizing that while they were “Jews” in Morocco, they are now considered “Moroccans” among the Jews. At this point I felt enough “signs” that the issue is asking, or begging me, to address it. A Sabra like myself (meaning, born in Israel), my friend an Israeli-American woman, a holocaust survivor and a Moroccan Jew, we all feel displaced and uprooted, in the deepest sense of this term. The easiest explanation of this inner displacement would be to attribute it to being an immigrant, rather a refugee, in Israel and the trauma involved in this major shift. But then I returned to a detailed examination of these dreams, and another issue came to my mind. While most immigrants and refugees escape their home and find refuge in another, strange, land, the Jews were supposed to go the other direction. Escaping oppression in “foreign lands” they found refuge in their historic and ethnic home, namely, the newly founded Israel. This was the narrative of the collective unconscious, and many individuals lived their lives accordingly, finding their main “life purpose” and meaning in partaking in the “return to the historic home”. This shift required a re-narration of the relationship with the country they had left. This had to become the “foreign land” they willingly left behind for a more authentic spiritual life. Fifty years later, the sense of the promised “home” never came, in fact, many Jews feel oppressed, persecuted and alienated from their own communities, and perhaps unconsciously begin to question their ‘big narrative” and focus on which they built their lives. The sense of betrayal and disillusionment at times may be automatically projected on the “security issues” (namely the threat of terror and war). But, if that were the case, the dreamers would have no sense of displacement and alienation, rather of being attacked by Arabs, which would not have created the emotional conflict that leads to nightmares and neurosis. My suggestion was that the individual unconscious of these people, including myself, is signaling a “warning sign” that the Israeli state is becoming an oppressive and perhaps fascist regime that persecutes the deeper sense of “Jewish identity”. While procedurally favoring Jews to non-Jews, the State betrays the deeper identity of Jewishness for which protection it was established. Since the Zionist narrative so powerfully captured the imagination and engaged the deepest hopes of Jews for final refuge and belonging, its collapse creates a major conflict that finds its outlet in the coded language of dreams. Naturally, the holocaust survivor would find it impossible to question her “life purpose” and her decision to kill (as in annihilation of inner parts) her previous identity in favor of the new one. My final dream in the series, for the time being, gave me some leads for possible solutions. In my dream I was kept as a domestic slave in an old woman’s house, outside of Israel. Under the rules of the place, Jews, like me, are depersonalized and do not enjoy rights. Therefore, I live under terror, that should I make a mistake in the house, I can be sentenced to death. One day, a friend of mine visits; she is a German lady who immigrated to California years ago (which might indicate that the dream happens in the USA). She takes me out on a trip, and the old lady lets her do it, because they are both equal and free. In my trip to the city, I take the city train, and meet an Israeli woman. She tells me that she was recently notified by the national Israeli theatre group -Habima - that they will employ her, and thus she and her spouse are returning to Israel. Knowing that I am a persecuted Jew, she offers to rent their apartment, for a thousand dollars a month. I tell her that I do not have such money, and then she goes. Later I meet a friend of mine, an Israeli artist who is a holocaust survivor from Hungary. I show him a new piece of art that I made and ask for his approval. After some deliberation he finally evaluates my work as “acceptable” and as something to start with. My interim conclusion from these seemingly unrelated events is that various individuals are receiving the larger warning signals of an entire community that strayed from its higher potential. Specifically, the dreams indicate the dreamer is concerned that Israel is becoming a fascist and persecuting regime, that by its nature contradicts deeper symbols of the Jewish spiritual identity. Israel thus becomes similar to the “Exile” where the individual felt persecuted as well, on racial and spiritual grounds. However, since the collapse of the collective narrative is so threatening, the dreamer reverts to nightmares without solution, a “Wandering Jew” identity, stored already in the great pool of historic memory. In my last dream while the issue of national identity is brought to an acute paradox, there is some pointer towards a resolution - the introduction of art and artistic expression as mediation and resolution. The safe Israeli woman can immigrate back to Israel only as an artist (actor) - although she still must serve a "nationalist" cause - for which she is also renumerated by financial and social protection. The holocaust survivor, who is an artist, is able to mediate between his former identity and Israel, and can offer me a some initiation passage into a new identity within the Israeli society. This solution took me back to the movie “The Pianist” of last year. In contrast to the grand holocaust “epic” movies of the past, it pointed to another resolution of the holocaust. The Pianist, after going through the trials and tribulations of the holocaust, does not change his course, his identity or his life purpose. He picks up his work where he left it, in Poland, as a musician. This is a reasonable and human response to the holocaust, as juxtaposed by the Israeli interpretation of the holocaust as a call to annihilate the “exilic Jew” and create a new, brutal identity. Under this resolution, the Zionist settlement in Israel becomes possible, provided it allows for the natural development of the highest and most refined spiritual “Call” of its citizens, which in my dream, is symbolized by art. However, if the former Zionist narrative turns into the oppressive force that persecutes the transcendental Jew, then truly, the paradox of living in Israel becomes unbearable and a source for nightmares.

עקבתא דמשיחא

עקבתא דמשיחא - שיר


בִּפְיוֹרְד עָמֹק לְכֻדָּה אֲנִי רוֹדֶפֶת כְּמוֹ תַּרְנְגֹלֶת
אַחֲרֵי הָרֹאשׁ שֶׁלִּי הַמִּתְגַּלְגֵּל עַל הַסְּלָעִים
לְצִדֵּי רוֹפֵס חֲסַר אוֹנִים וּמִתְנַשֵּׂא
בָּחוּר יְשִׁיבָה אֲבְרֵךְ מֶשִׁי קָטָן

כָּכָה אַלְפֲּיִים שָׁנָה אֲנִי תְקֻעָה
עַד שְאֵל שְׂפַת הַתְּהוֹם מַגִּיעָה הַיְּשׁוּעָה
שְׁלֹשָׁה הוֹמוֹאִים בְּרִיאֵי גּוּף
שֶׁמֶן מָשֻח עַל שְׁרִירִים תְפוּחִים
לְחֻצִים תַּחַת גּוּפִיָּה סְפִּידוֹ שְׁחוֹרָה
וְכוֹבַע בּוֹקְרִים אוֹסְטְרָלִי.
זוֹרְקִים לָאסוֹ
מוֹשְׁכִים אוֹתִי וְאֵת רֹאשִי
מְחַבְּרִים
תּוֹדָה לְאֵל
וְהָאַבְרֵךְ בַּפְיוֹרְד מִתְפַּלֵּל


יפו, ספטמבר 2004


פורסם ב 8 בדצמבר 2004 21:15 במדור שבבי יצירה
אפשר למצוא

העיתונות שומרת על הממסד

מקבץ סופשבוע - העיתונות שומרת על הממסד
כמה מלים לא קשורות לכלום מאמר של זאב שיף ב"הארץ" על הבטיחות של הכור בדימונה מזכיר לי שאנחנו חיים על זמן שאול, ושאנשים כמו זאב שיף גרמו לי להפסיק את המנוי על עיתון הארץ. אם כבר זמננו קצר, למה להיגעל לפני הסוף. המאמר , ויותר מעניינות התגובות, משהו משהו רק בישראל תודה לאל. מאמר על הטרדה מינית בבר אילן מזכיר לי למה עזבתי את מקצוע המשפטים, בעיקר אקדמיה. יפה זילברשץ, רק בישראל קיימת אישה כזו בכלל. חבל. מקבץ סופ השבוע של "הגדה השמאלית" התגובה היחידה שעניינה אותי ציינה שכמות הנשים שכותבות או מגיבות באתר היא קצת פחות מהייצוג של נשים בכנסת ישראל, שהיא כידוע משהו שאפשר לספור על יד אחת. שמאל רדיקלי. לינק. ידיעות חוץ, מישהו הרעיל את ראש האופוזציה באוקראינה במהלך הבחירות, ובאתר של סי.אן.אן רואים את קלינטון אחרי כמה התקפי לב, ויש גם עראפת מן החודש שעבר. רק אני פרנואידית כאן ? כניראה שכן.כל ההרעלות והמקייאבליזם הזה מחזיר זכרונות מספריו של גרייבס על האימפרטורים ברומא, ומי זוכר שקלאודיוס שרד כי היה צולע ומגמגם. לינק : המורעלים

קציר מהיר ב"האייל הקורא", בפרק על עזאם עזאם, כמה כותבים מסכימים ביניהם שלא יתכן במדינה יהודית שישחררו ערבי לפני פולרד. הערה על הגזענות מפיקה תשובה מעניינת :גזענות מותרת באתר הזה, היו גם מאמרים גזעניים וזה בסדר. לינק: גזענות שנות האלפיים. ואתר רשימות לבה מתפרצת של ויכוח בינעדתי אצל אתר שכן. לא יודעת אם זה טוב או רע, אמנם מסוג הויכוחים שלא מביאים לשום מקום, אבל לפחות לא מדשדש באפתיה. שני הסנטים שלי נגעו למצבי האישי כאם אשכנזיה לילד מעורב, לא זכה לתגובה, ובאמת ילדי כלאיים הם "פרווה" לעומת טהורי הגזע מפולין או מרוקו. לינק: העדר. ולבסוף דברים חיוביים ! חנוכריסטמס: למה אי אפשר לאחד בלי להרגיש אשמה איומה על אבותי שנהרגו על קידוש השם במשרפות ומרתפים ? אני בעד מל ברוקס (טורקוומדה) ומל גיבסון (ישו) ומספיק עם השטויות. אם המוסלמים היו מסכימים לעבור ללוח שנה קצת יותר צפוי וקבוע, הייתי מוסיפה את רמדן. תארו לכם לצום שמונה ימים, ובערב לאכול רק סופגניות ולביבות....אוי ווי אמיתי, אבל אז להוריד את הגרביים עם המתנות מהעץ המואר ולעשות מדיטציה עם גלגל תפילה טיבטי כדי להוריד את הקלוריות. בהשראת הרב ג'והן לנון הי"ד. ילדיםבעיית השימוש ב"תוש" נפתרה אצלנו רק אחרי שהילד ראה את שרק מתקלח להנאתו בבוץ. הרי העוג שרק גם מפליץ ותוקע גראפסים כל הזמן, אז אולי אפשר למצוא סרט שובר קופות שבו הגיבור עושה קקי בבית שימוש ומנגב לבד. היה פותר להרבה אמהות את תקופת "הגמילה" המעצבנת. מנסה להיות חיובית. היום, הפתעה ממש חיובית. גני יהושע בצפון תל אביב, משתרעים על שטח ענק, ירוק ומלא כל טוב לילדים. רכבת קטנה, פינת חי, עשרות מתקנים ממש טובים, סירות להשכרה, מה יש להגיד, אמריקה. רק מחשבה טורדנית אחת לא מאפשרת להנות. הממצאים הלא ברורים מגשר "המכביה", משהו שבין מלריה לבין תסמונת המפרץ, מבט חטוף במים עצמם מעלה הרהורים נוגים ביותר האם זה חמדת טבע או ניסוי של המכון הביולוגי בייצור נשק השמדה המוני ? הרי לא נוהגים לשים שלט "זהירות" במקרים כאלה, וזכור בעניין זה הקישון שעד היום לא ברור מה קרה שם. בררררררררררץץץ




פורסם ב 12 בדצמבר 2004 08:26 במדור מסות ביקורת 15 תגובות
k = "fghkdty U5A;gAL/5TI8QY7O;GfKLAhSE'58T7AP*(qeuYU54T4hURfAU58YIO7F5HUaOYPOE65fWB&KLQO";



שם:

דואר:

אתר:

כותרת:
בעקבות ריבוי ספאמרים, נאלצנו להוסיף מנגנון שימנע מרובוטים להפציץ את המערכת בתגובות פיקטיביות. אנא העתיקו את הקוד שבתמונה, לתיבת הטקסט שמתחתיה.
קוד הפעלה:

העתיקו את הקוד:

מערכת התגובות נועדה לאפשר דיונים, והשימוש בה כפוף לדין הישראלי. אז אנא שמרו את תגובותיכם ענייניות ומתחשבות בקוראים האחרים, וזכרו שאתם הנושאים באחריות לתגובות שתפרסמו במסגרת באתר זה (כבכל מקום אחר). אין אפשרות להבטיח שהתגובות שתפרסמו ישמרו באתר זה, אז אנא גבו את תגובתכם בהעתק לפני שיגורה (במידה שאתם מעוניינים לשמור אצלכם העתק). וכן, הודעות שלדעתנו פוגעות או לא מתאימות בכל צורה שהיא, בהחלט עשויות להימחק... זכויות היוצרים בתגובות שיתפרסמו במסגרת אתר זה, שמורות לכותביהן. ברוכים הבאים.

התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.
אילן בתאריך 12/12/2004 9:32:25 AM
עשר אצבעות לי יש
http://www.knesset.gov.il/mk/heb/MKIndex_Current.asp?view=3
איריס [אתר] בתאריך 12/12/2004 9:42:03 AM
ללא נושא
מעניין שמספר חברות הכנסת גדל ככל שהולכים ימינה, מה שהופך את ייצוג הנשים ב"גדה" ליותר מדאיג. דוקא מחזק את הטיעון שלי במניין אקראי של אחוזי הנשים ברשימות האחרונות של האתר 2 נשים 13 של גברים ישר כוח לכנסת
לוקוס בתאריך 12/12/2004 11:07:25 AM
אני מת על כל אלה
שאומרים "בגלל גדעון לוי הפסקתי את המנוי להארץ" או "בגלל זאב שיף הפסקתי את המנוי להארץ" וכדומה. האמת היא שהארץ הוא עיתון יקר. האמת היא שהארץ למרות מגרעותיו מחייב אותך קצת לחשוב וזה לא תמיד נוח. האמת היא שהארץ יכול להיות עיתון מרגיז. האמת היא שאת הארץ אפשר לקרוא באינטרנט בחינם. אלו בדרך כלל הסיבות שבגללן מפסיקים את המנוי להארץ אבל אם יש משהו אחד שבנו מנויי הארץ לשעבר מצטיינים בו זה למצוא איזה כותב שמרגיז אותם ולהסביר ש*בגללו* הפסקתי את המנוי להארץ. כן. בטח.
ערן בתאריך 12/12/2004 11:42:23 AM
לא תגובה רשמית
אבל רוח הדברים, כפי שכותב אלמוני כתב אותם: http://www.haayal.co.il/thread?rep=267215 ואותו מאמר גזעני: http://www.haayal.co.il/story?id=379&NewOnly=2 ומאמר התגובה של העורך הראשי דאז: http://www.haayal.co.il/story?id=385&NewOnly=2 והמדיניות של האייל: http://www.haayal.co.il/policies
דובי קננגיסר בתאריך 12/12/2004 4:03:05 PM
תגובת כן רשמית
גב' אדלבאום. כמה דברים להבהרת הדברים שנאמרו אודות האייל הקורא: א. את לא "הערת על הגזענות" שבאמירה, אלא התלוננת על "שיקולי העריכה" של המערכת. כלומר, קראת לצנזורה. כפי שהעירו לך (ראי ב'), המערכת לא נוהגת לצנזר תכנים, מרגיזים ככל שיהיו, ובתנאי שהם לא מהווים, למיטב הבנתנו, עבירה על החוק. אז נא להציג את הדברים כהוויתם: את דרשת צנזורה של עמדה שאינה נאה בעיניך, ולמרבה הפלא, לא זכית בתגובה מלבבת ומלאת חיבה. ב. בניגוד למה שהשתמע מדבריך לעיל, התגובה שקיבלת לא הייתה תגובה רשמית של המערכת, אלא תגובה של כותב אלמוני. ג. לבסוף, עד כמה שאני מצליח לראות בדיון הזה, יש רק אדם אחד ש"הסכימו ביניהם" שלא יתכן וגו'. האדם הזה לא הזדהה, ומופיע כאייל אלמוני. אף אחדאחר בדיון לא הביע עמדה דומה לכך. מה, בעצם, האינטרס שלך בהצגת האייל הקורא כאתר שתומך בגזענות או שרבים מקוראיו הם גזענים? בברכה, דובי קננגיסר עורך, האייל הקורא נ.ב. בתחילת שרק הראשון, רואים את שרק יוצא מבית שימוש, לאחר שספר האגדות שימש לו כנייר טואלט. בהצלחה עם הילד.
ניר בתאריך 12/12/2004 4:18:43 PM
ללא נושא
תראי, איריס, אולי בכל זאת יכול להיות שהכור בסדר?
איריס [אתר] בתאריך 12/12/2004 5:03:28 PM
לדובי
דובי, הוא (שרק) רק יוצא מהשירותים ושמתי לב לצנזורה של מה שקורה בפנים בקשר לתגובה שלך, כמו שהגבתי בדיון עצמו...שיהיה או הגירסא הארוכה (אתה לא חייב להמשיך מכאן, העיקר כבר נאמר) לא, אין לי חו"ש שום עמדה לגבי האתר עצמו, לא בדקתי אותו לעומק, ויש אכן תגובות די דעתניות שם, לפעמים קצת מעבר לנדרש. חשבתי שכותרת לתגובה כמו שהיתה שם וחזרה שוב ושוב בקשר ל"מדינת יהודית" וה"ערבי" שהוא נשוא הרשימה...נו, איך לאמר אפשר גם בלי הסגנון הזה. אבל זה דוקא יעלה את אחוז המשתתפים שלכם למעט אולי במגזר הערבי שממילא לא ניראה לי היעד. לא יודעת אולי זו רגישות יתר של מישהי שחזרה לארץ, וחושבת שאם למשל היו כותבים את זה על "יהודי" היתה קמה צעקה בינלאומית על האתר אם לא היו "מורידים" את כל הסרבר שאירח אותו באיזה הפצצת סייבר נזעמת בשביל דברים כאלה יש עורך. לא צריך לצנזר את ההודעה אבל אולי לפרסם לצידה הודעה מטעמך למשל שמסבירה מה שטעון הסבר למי שעלול להיפגע מזה. עם אפשרות לתגובה מאזנת
איריס [אתר] בתאריך 12/13/2004 1:25:23 PM
תגובה קצרה
דובי ישפטו הקוראים הרי הקישורים נמצאים שם בשביל זה. אני לא רוצה להעמיד את הדברים על דיוקם כדי לא למחזר את האמירות האלה פה.
איריס [אתר] בתאריך 12/13/2004 2:07:19 PM
לניר
אולי תפרט למה אתה מתכוון ואז אפשר יהיה להתייחס למה שכתבת.
איילת בתאריך 12/14/2004 11:54:52 PM
ואפרופו שרק
בפעם השניה (והאחרונה) - הציטוט בו השתמשת כמוטו הוא של הלורד פארקוואד ולא של הנסיך פארקוואד.
איריס [אתר] בתאריך 12/15/2004 5:48:28 PM
תודה
איילת, נשאיר את הטעות, אם זו טעות, כאות לאנושיות ותודה
איריס [אתר] בתאריך 12/16/2004 8:37:37 PM
ללא נושא
איילית אני יודעת שזה יישמע פנטסטי אבל אני עדיין לא מסתדרת עם העריכה וכל האופציות ופשוט במקום תשובה יוצאת לי מחיקה. אני מעריכה את ההערות והתחקיר חינם, ויכול להיות שאשתמש בזה בעתיד. שוב סליחה על התקלות, אני חושבת שבינתיים אנטרל את התגובות בכלל,
איילת בתאריך 12/21/2004 6:48:29 PM
א-הא
ביקורת או לא ביקורת, העיקר שאת "תלמידה נצחית".
ליאור [אתר] בתאריך 12/22/2004 12:02:40 AM
לאיילת
get a life
לול בתאריך 12/27/2004 3:07:53 PM
ללא נושא
http://www.notes.co.il/sharabani/8545.asp

בפרופורציה נכונה

בפרופורציה נכונה
חסר אור, חסר חום, והנס היחיד בחנוכה היה היעלמותו של יום, כך יצא לפחות לפי הדלקת הנרות שלי . אז שמתי בצד את הדברים הגדולים, והכנתי סנדוויץ קל, לפיטום ונחמה, שתי פסקאות על אוכל ובאמצע פרוסה דקה של הגיג עצוב. בגלל העיצוב המגעיל, לא חייבים להישאר עד הסוף, מבט על, ולצאת.

לחם א'
בחורף אני מחפשת תוספת סלט שונה, לא הסלט "הערבי" המושלם או הטבולה של הקיץ, משהו אחר. השבוע נזכרתי במשפחת סלטי הוולדורף, סלט המתבסס על רוטב מיונז חמוץ מתוק, ושילובים שונים של ירקות, פירות ואגוזים. סלטים אלה משלימים את מאפי החורף והתבשילים הכבדים מלוחים וגם משרים חגיגיות כלשהי, ולו רק בגלל האננס. במשפחה הזו אני כוללת גם את סלט הגזר האמריקאי ווריאציות נוספות על אותה מנגינה.
דיסוננס
סלט גזר אמריקאי גזרים מגוררים דק דקאננס חתוך לקוביותצימוקי ענקאגוזים או שקדים לפי הטעםרוטב המיונז (הרבה מיונז, ורצוי מסוג טוב), קצת לימון, קצת סוכר, קצת מלח ומה שמתחשק עוד למשל פרוסות תפוזים אפשרות גיוון אחרת לחורף היא הסלטים החמים שדורשים קצת יותר מאמץ ותזמון. במשפחה הזו אני כוללת גם את סלטי הפסטה החמים, אפשר עם עגבניות שרי, ארוגלה, שמיר ופטרוזיליה או בזיל כמובן, ושוב מיונז מדולל או על רוטב על בסיס שמן זית והמון שום. לבסוף, הסלטים ה"תאילנדים" (ככה אני מכנה אותם) שילובים שונים של הקפצות ברוטב סויה (מקלות גזר, מקלות פלפל, פרחוני ברוקולי וכולי), בתוספת שקדים מטוגנים או פקנים ממותקים, ולמהדרין – רוטב בוטנים (על בסיס חלב קוקוס שאפשר היום לרכוש בכל מכולת, בקופסת שימורים). מן המטבח המזרחי, זו עונת המטבוחות, סלט מבושל שאפשר לקנות מוכן, או "סלט" מחית הדלעת המבושלת עם עריסה ותבלינים.לבסוף יש גם סלטי תירס חם, אני אוהבת פשוט תירס חם עם חמאה מומסת שמיר ומלח, אך אפשר להוסיף גם גמבה או לעבור לרוטב עגבניות שקשוקאי. פרוסת הגיג כואב באמת

חברת הבקרה (תיאוריה וביקורת, ז'יל דלז) חשבתי לכתוב מאמר רושף על מצב הגנים ביפו, מאמרים שפורסמו בשבועיים האחרונים על מאבקי הורים לשפר את התנאים של הילדים (זכות לבוא עם חיתול – בעיתון הארץ, או הזכות לגן בלי סכסוכים בין סייעות לגננות), ולחתור לניתוח של שורשי ה"ביורוקרטיה הטוטאליטרית" בישראל. אחר כך גלשתי לנתוח של האינטגרציה שסוף סוף נקברה קבורת חמור, ולנוהל הנורא של שימוש בילדים כמקדמי פרוייקטים לאומיים ואידיאולוגיות "גדולות". כן, היתה גם הנקודה המעצבנת של ה"שומר" הנצחי בגנים, שריד לימי הטרור שהותיר בעיקר מקומות עבודה לגברים בלבד, ושלטי ענק של הסוכנות היהודית. בקיצור, הגן או בית ספר כמיקרוקוסמוס של חוליי הציונות. לבסוף, ולאחר שהטיוטה נמחקה על ידי המחשב משום מה, ירדתי מזה. מה שנותר לי כחוט מקשר הוא מונח חובק כל "חברת הבקרה", המעבר מדיסציפלינה לעבר הבקרה המעודנת, הבלתי מוגבלת בזמן, החמקנית. אם פוקו ניתח באזמל דק את מבני השעבוד והכוח של החברה הקודמת (חברת המשמעת) הרי ממשיכיו עושים זאת בעניין החברה החדשה, חברת הבקרה. אצלנו רשמו על קירות בית הספר "כלא דה שליט", והיום הקירות הם בתוכנו, כל יחיד בעצמו מהווה זירה למלחמת המעצמות. זה מתחיל כבר בגן, וכל מה שרציתי לכתוב זה רק דוגמאות.
אילוסטרציה לכתוב : חולדה שאולפה לגלות מוקשים, אפריקה 2004

לחם ב'
טוב, אז פשטידות האמת שהתעצלתי לחפש בניירות את המתכונים של שתי פשטידות שאני מעניקה להן ציון גבוה במיוחד, והן אלה שאילצו אותי לחזור לוולדורף בתור הסלט המלווה. ידוע שילדים לא מתים על פשטידות, אבל מצאתי שתיים שהבן שלי אוכל, ולפעמים רוצה עוד מנה. אחת מבצל והשניה מישמש שבין קוגל, עוגה ופשטידה, לא חשוב העיקר שזה טעים וגם בריא. יכולתי לעשות חיים קלים ולהפנות לספרים מהם נלקחו המתכונים אבל זה לא הוגן, לכן אעשה פה את השירות לציבור האמהות המעוניינות בגיוון. פשטידת בצל קצצי חמשה ששה בצלים לבנים וטגני לשקיפות במאה גרם חמאה. לקראת הסוף להוסיף כוס שמנת לקצפת וערבבי שתי דקות, להוריד מהאש ולצנן. להוסיף 3-4 ביצים, 4 כפות קמח תופח, כף גדושה קורנפלור, וכל הזמן לבחוש וליצור תרביך אחיד. להוסיף מאה גרם גבינה צהובה מגוררת (או חצי וחצי פרמזן)תבלינים מה שאוהבים. משמנים ומקמחים תבנית פאי קטנה (אני משתמשמת בחד פעמיות) ו לאפות חמישים דקות בערך במאה שמונים מעלות. לקוח מספר הפשטידות של קובי בר, שאני לא כל כך אוהבת אבל הנה "יציאה" טובה. הקוגל המוזר מספר מעולה לערבב בקערה אחת גדולה 3 תפוחי גרנד מקולפים וגרורים, 8 גזרים כנ"ל, חצי כוס כרוב לבן ברצועות דקות, כוס קמח מצה (אפשר לנסות קמחים "עבים" אחרים מחנויות הטבע) 2 ביצים חמישים גרם מרגרינה מומסת כפית מלח, ציפורן מוסקט וקינמון לפי הטעם, חצי כוס סוכר חום או לבן, חצי כוס דבש (אפשר גם מתמרים). לשמן שתי תבניות מוארכות ולחלק בתוכם את התערובת. לכסות ולאפות 40 דקות במאה חמישים. להוריד את הכיסוי ולאפות במאה שמונים עוד חמש עשרה דקות. יאמממי. זה מתכון מספר שאני מאד אוהבת לפסח של נירה רוסו, ומשתמשת בו כל השנה, לפעמים מחליפה את המצה במשהו אחר בעל אותו מרקם. המנה הבשריתלבסוף רוטב בולונז כמו שאני אוהבת, טוב לפסטה, וגם בלי פסטה. לקוח מספר מצויין אחר של קלאודיה רודן מטבח ים תיכוני. ספר חביב עלי כאשר אני במשבר כדורי בשר, יש שם מבחר די גדול של קומבינות בשר טחון, שהילד לא ישתעמם. מטגנים בצל גזר וגבעול סלרי קצוצים בשמן זית עד לרכות. מוסיפים חצי קילו בשר טחון (בקר או כבש או שניהם) עד שהצבע משתנה. מתבלים במלח פלפל ומוסקט ומוסיפים עלי דפנה, מיורן וגבעולי פטרוזיליה . מוסיפים כוס וחצי יין אדום ושתי כפות גדולות של רסק עגניות. לערבב טוב ולבשל על אש גבוהה עד שהנוזלים מתאיידים. מוסיפים קופסא גדולה מאד (829 גר) של עגבניות מקולפות (או למהדרין 6-7 עגבניות טריות שעורן נקלף) ומבשלים על אש קטנה שעתיים שלוש חצי מכוסה. אממממ...משובח.
כישורי הישרדות בישראל, לאכול תוך כדי עלעול בקטלוג חרקים
לבסוף יש לנו פה הצעה לארוחה לקטין שיכולה להחזיק כמה ימים במקרר ולהשביח. פשטידת בצל עם סלט וולדורף, לצד פסטה בולונז. לקינוח....גלידה שאני קונה במשקל מ"ויקטורי" בגביעי הופלה האיומים האלה.
קיסם עם שאלה
עכשיו, תורי לשנורר. מחפשת מתכונים או הגשה של כבד עוף...שמעתי שזה בריא אבל די מגעיל לטפל בכבד, ומה שעשיתי יצא יבש וחונק.

פורסם ב 18 בדצמבר 2004 15:38 במדור יומן בישולים, תזונה ואוכל
אפשר למצוא עוד רשימות

אותנזיה

שיר - אותנזיה
יעילות

אוֻּתֳּנֶזְיָה אִמָּא תָּמִיד אוֹמֶרֶת צָּרִיךְ לֲעַשוֹתמָּה שֶהָמוֹרֵה אַמָרהַרוֹפֵא אַמָר וְשִמְעוֹן פֶּרֶס גָם. בְּאָמֵרִיקָה שַלְחו אוֹתִּי לִפְּסִיכִיאָטֹורשְקָרָא לְעָצְמו מנחה הנשמותבְּאָנְגְלִית זֵה נִשְׁמָע יוֹתֶרְ וּבַמָאפְיָהּ קוֹרְאִים לָזֶה"המורה" כַּתָּב מִרְשָםּ מֶקוְּשָקש אוַּלי לָּטִינִיתלְהִתְאָבֵּד מִיָידמִן הַקוֹמָה השֶש עֱשְרֵה בְּמָלוֹןבתל אביבמֶעָל הַקוֹנְסוּלִיָה הָאֲמֵרִיקָאִיתשג'ורג' טֶנֶט יאֹכָל אֵת הָלֵבוְשָׂם בַּיָדעִם עוֹתֵק לאמא הִסְתָּכְּלָהְ וּמִיָיד הַלְכָה לְשָלֵם בְּמסטרקארד

שְהֹוצִיא לָהּ הָסְנִיף שֵל מפלגת העבודהוְהִסְתַדְרוּת הַמוֹרִיםלִפְקִיד הַקָּבַּלָה שֵל הַמָּלוֹןאיריתי צָּרִיךְ לַעֳשוֹת מַה שְהָרופֵא אַמָר, אָחֵרֵת לֹא תִהְיִי בְּרִיאָהאַל תִּהְיי עַקְשָנִיתהַמּורה אָמָרוְשִמְעון… טראח !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
Relationship between height of falls (x-axis, in meters) and Injury Severity Scores (ISS). * = survived fall, + = fatal fall. [Source: Bostman, O.M., 1987] Details in "Suicide and Attempted Suicide" pp378-80.

כל הזכויות שמורות למחברת, יפו 9/04

פורסם ב 19 בדצמבר 2004 08:49 במדור שבבי יצירה
אפשר

מוחדיסק

מוחדיסק
המוֹחֳדִיסְקְ שֶׁלִּי נִיגנב לָאַחֲרוֹנָהעַל יְדֵי שֵירוּתֵּיהַבִּטָּחוֹן שֶׁל אִירָאן וְהוחְזָר לֲאֳרֶץ בְּעִסְקַת חִילוּפֵי שְׁבוּיִים-
First and foremost, 'provoke' your own conscience to avoid severe outer conflicts.
כְּמוֹ אֶתְרוֹג בְּקוּפְסָא מְרֻפֶּדֶת (קלקר מהודר) בַּחֲמַת זַעַםקָרַערֹאשׁ הַשַּׁבַּ"כּאֶת הָעֲטִיפָה וּבְתוֹר עֹנֶשׁ עַל כָּךְ
שֶׁנִּגְנַבְתִּימַחַק לִיאֶת כֹּל הַזִּכָּרוֹן; וּלִבְנִי עָקַר אֶת הַשִּׁנַּיִם נְהַג הַמּוֹנִית שֶׁשָּׁמַעאֶת הַסִּפּוּראָמַר אֵין בְּרֵרָההָעֲרָבִים שׂוֹנְאִים אוֹתָנוּ

כל הזכויות שמורות למחברת, יפו 2004

פורסם ב 27 בדצמבר 2004 04:52 במדור שבבי יצירה
אפשר למצוא עוד רשימות

הצעה לתסריט

טלויזיה ישראלית
סוגה : מדע בדיוני

תמצית-רקע: הסדרה מתרחשת ב- 2012-2020 ודנה במצב בדיוני-עתידני שבו ישראל נחשפת למתקפה מתוחכמת של צאצאי המדענים הנאצים שהועברו לארה"ב לאחר מלחמת העולם השניה, והשתלבו בנאסא ובסי.איי.איי וכן בתעשיות הנשק האטומי והימי. בחשאי, קושרים הנאצים וממשיכיהם קשר להשמיד את היהודים בעולם בצורה מתוחכמת ובאמצעות חדירה סמויה למוח, לנפש וגם לתשתית החברתית של ישראל. גורם נוסף המסייע להם מבפנים הוא גרעין סודי של נאצים שהגרו לישראל בעצמה, במסווה של ניצולי שואה, והם אלה שבעצם יזמו את מבצע אייכמן בתור חיסול חשבונות פנימי ומתוך קנוניה מתוחכמת תוך כדי המבצע. הסדרה מטפלת במצב שבו ישראל כבר נשלטת כמעט לחלוטין על ידי ה"תא" ועל ידי שכבה שלמה של משתפי פעולה אשר הושתלו להם רכיבים זעירים במוח ובחלקי גוף אחרים. גולת הכותרת של המבצע הנאצי הוא "פיצוח" הקוד הגנטי של היהודים ומכאן השתלטות על היכולות הרוחניות של היהודים לצורך רכישת שליטה מוחלטת בעולם כולו.
בעת שמתרחשת הסדרה הנאצים כבר הקימו מושבה על מרס, וחברו עם "חוצנים" שהם בעצם מעין ישויות נטולות גוף ("רוחניים") המסייעים להם בהשתלטות על הגזע האנושי, עד שהם מבינים מה בעצם קורה ומשנים את המדיניות שלהם. הסדרה מסתיימת בדרמה מותחת עצבים, שבה מתברר לקומץ המתנגדים בישראל, חבורה קטנה של "זרוקים" שהיו קצת מנותקים ממה שקורה וגרו באיזה ישוב לא מוכר בגליל, ביחד עם בדואים ומחלקה שלמה של מאושפזים בבית חולים פסיכיאטרי - שישראל עומדת להיות מושמדת באמצעות הנשק האטומי שלה, וכי הנאצים מתכננים גם מבצע מתוחכם בו זמנית של הפללת כל היהודים הנמצאים בארצות הברית שיכשיר את הרקע להשמדתם ההמונית. החבורה מנסה למנוע את השואה הגרעינית ברגע האחרון.
מדובר על 12 פרקים בסדרה. הראשונים מטפלים ב"מה קרה בעשרים השנה הקודמות" לזמן התרחשות הסדרה. והצגת הדמויות הראשיות.
מונרך - האיש שבראש תא הנאצים (זהו בעצם היטלר לאחר שהקפיא את עצמו במעבדה קריונית וקיבל גוף חדש בטכנולוגיה מיוחדת של נאסא).
סיימון בז - מנהיג ישראלי המשתף פעולה עם הנאצים החדשים תמורת טכנולוגיה חדישה המבטיחה לו חיי נצח.
אסתר - אשה, חצי יהודיה הנמלטת ממעבדת שטיפת המוח של הנאצים ומגיעה לישראל. לאסתר שתל במוח, ושתל בטבור הממשיכים לשלוח למרכז העצבים שלה עינויים קשים והוראות. היא מנסה לפתח שיטה להתמודד עם השליטה האלקטרונית ולשכנע את אלוהים שיעשה משהו בקשר למצב העולמי. אסתר שייכת ל"מודל פרוטוטיפ" של זונות יהודיות ממוחשבות שנועדו לספק את הצרכים המיניים של האליתות של הנאצים ובעת הצורך, באמצעות פיתוי, לסחוט ולחסל מתנגדים פוליטיים, כלכליים ואידיאולוגיים. אסתר מגלה כי הגוף שלה, וחלק גדול מן המוח שלה כבר אבודים, ופועלים אוטומטית כפי שתוכנתו. אבל היא מצליחה לאתר חלק במוח, שעוקף את התכנות, ומסוגל לאפשר לה שליטה עצמית חרף התוכניות שהוזנו לתוכה. היא מנסה להעביר את התגלית שלה לכמה שיותר מתוכנתים.
עיסא - גבר פלשתיני - סוכן ביטוח ברמאללה נשוי ואב לשלושה ילדים, המנסה לחיות חיים "רגילים" בתוך הכאוס סביבו. לבסוף, ובלית ברירה הוא נשאב לאירועים הדרמטיים ומגלה שהוא בעצם יהודי שנשלח בילדותו על ידי אמו למשפחה פלשתינית להסתירו ממשטרת הגנטיקה. אמו נהרגה לאחר מכן על ידי הנאצים כיון שניסתה להעביר את המידע על תוכניותיהם לכלי התקשורת. במהלך הסדרה הוא מתפתח והופך לאחד ממנהיגי המרד, לאחר שהוא נמלט ממחלקה סגורה אליה נשלח במסגרת ניסוי מוח אכזרי במיוחד הבא לבחון כיצד להפוך ערבים לרובוטים לעבודות שחורות וכיצד מגיבים ערבים דוקא לוירוסים קטלניים מסויימים. במהלך הסדרה הוא מתמודד עם שאלות של זהות מינית, לאחר שמתברר לו שהוא בעצם גם הומוסקסואל, שהדחיק את נטיותיו לאחר שנשיא ארה"ב הכריז על ההומואים כ"ארגון טרור" ופתח במבצע לאיתורם ולהעמדתם לדין.
עמיאל - בכיר במנגנון האטום של ישראל אשר מתפקד כ"קאפו" של הנאצים בישראל, ומעמיד לדין כל מתנגד באשמה של "בגידה בעם ישראל". בסוף הסדרה הוא עומד מול אחת מבנותיו המצטרפת למחתרת, ומנסה להתנקש בו.
דב אמון - המדען הראשי הממונה על טכונולוגיית שטיפת המוח בטכניון, בנו של נאצי אשר היגר לישראל במסווה של ניצול שואה והפך לבכיר בשירותי המחקר הבטחוני.
אלוהים - מה שקורה לו מתחילת הסדרה, ואיך הוא מתפתח לקראת סופה.
חנמאל - יישות חוצנית ("מלאך") המלווה את מבצע הכיבוש של מרס ויישובו.
השטן - שבמשך הסדרה פועל באמצעות "בני אדם" שונים, בתחילת הסדרה הוא פועל באמצעות זוג אפור לכאורה הגר בעיר שדה ישראלית, ובאמצעותם מפתח את השיטה להשמדה עצמית של קבוצות, משפחות עמים. בסוף הסדרה הוא חושף עצמו בגלוי, כ"רב מקובל" העומד בראש כת עצומה, המסוגל להשתלט על "מיתוסים", כלומר על מרכזי האנרגיה והליבידו האנושיים העוצמתיים ביותר (הארכיטיפים שבלא מודע הקולקטיבי) ולרתום אותם להשמדת המונים. הוא מודה לבסוף כי מקור האנרגיה החזק ביותר שלו הוא האשמה הנטועה בבני אדם.

חלק ראשון בסדרה השנה 2012, בארה"ב נבחר שוב הנשיא בוש, לקדנציה שביעית, לאחר ששינה את החוקה וביטל את ההגבלה על היבחרות חוזרת. הוא יושב בחדר הסגלגל בבית הלבן, שותה בירה צוננות ומנהל ישיבת מטכ"ל של הצבא האמריקאי.

כל הזכויות שמורות מאד למחברת המחפשת תקציב לפיתוח תסריט.

פורסם ב 27 בדצמבר 2004 05:25 במדור שבבי יצירה
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.

שירה של תעשיית המוות

שירה של תעשיית המוות
בזמן שבין התאונה לעדות, השירה היחידה היא זו היוצאת תחת ידם של תעשייני המוות, בשיווק תוצרתם.

משוררים מרגישים התייבשות וקוצר יד אל מול שירת המוות במציאות. ישנן תקופות בהן מפגרת היכולת המילולית האנושית אחר האירועים. במקרים אלה, כמו באירוע טראומתי מכונן, נאלם האדם אל מול ההתרחשות. במרווח הזמן שנוצר, אותו חלל שחור ללא אור תודעה, קורה הנס של הבריאה. ובראשית היתה המילה, או אדם המכנה את הדברים ב"שם", המעשה האלוהי של סגירת התוהו באמצעות כיבוש מילולי של הכאוס. הדוגמא האחרונה היתה השואה, אבל היו עוד אירועים כאלה. השבועיים האחרונים, עת החגים והניסים, היעדר האור ושלטון החושך המתפקע מפוטנציאלים שטרם נולדו, היה "זמן ללא מילים" שכזה. משהו שחור מתרחש ומבקש להיוולד, אך אינו רשאי לעשות זאת בטרם תינתן לו מתנת המילה. לבסוף זה התפרץ שם באסיה הרחוקה, תזוזה טקטונית, שקדם לה דיווח תמוה על ספק חפץ ספק מטאור שנפל באור נגוהות ליד אינדונזיה, התרעות על פיגוע, משרד החוץ היודע מראש את הנזקים שהוא עומד להשפיע על החיים בכדור הארץ ומנדב באבירותו התרעה חדת לשון וכפולת סכין. טלי פחימה העירה מן הבור שדים ומרתפים, משורר צעיר ובעל מקצב רוסי נעצר לחקירה, יצחק לאור עשה את הבלתי יאומן ופתח כתב עת לאור המבקש להיכנס בשערי העברית הננעלים על כלא "קציעות". קבלן שיפוצים גדול ברח מעיראק חרף הרווחים שהובטחו לו. הקבלנים האלה מבינים רק כוח. קרב "סְפִּינִים" בין איראן לישראל. עצרו מרגלים לטובת ישראל, תפסנו אותם על סדרת טלויזיה שבה לוקחים רופאים ישראלים אברים מפלשתינים. תיקו - והציבור נותר באפילה. קרבות ה"סְפִּינִים" מתנהלים בין אליתות הידע, וחלק מכללי המשחק הוא להותיר את הציבור בכל העולם באפילה. אני ארמוז, אתה תרמוז, אבל אסור לחרוג מהכללים, ההמונים הם בני הערובה של כולנו. דברים נוראים מתרחשים. וברור שיש פער זמנים הכרחי בין התרחשותם העיסתית לבין תפיסתם במילים, הזעזוע, האימה, הטראומה, כל הזמן שמותיר לשטן אפשרות להמלט למחתרת ולהתארגן מחדש. משהו נורא מתרחש והבטן יודעת כבר שעוד מעט קט זה יצא לאור המילים והמודעות, אולי אפשר עוד קצת זמן להתחבא בחושך האילם, לא להניח למילים לחרוש את הדרך לתודעה ומשם בחזרה לקרביים המתהפכות. בזמן הנביטה קורים דברים מוזרים, ואת מקום השירה תופסים האירועים הנפרשים כמו כתובת על הקיר, כמו פטיש על הראש, מאיצים במוח העצל והמתפנק. בזמן הזה בידוע נעצרים משוררים, בבחינת מעצר מנהלי מונע למילים עצמן. השטן אוהב את שעת ההלם האילם שבין המעשה הנורא לחשיפתו והוא מתאמץ להאריך אותו גם כן. זו זמנה של השירה הגדולה ההולכת להיכתב, המילים החדשות שיומצאו כמו רפואה צורבת לפצע פתוח שהתגלה, קפיצת מדרגה אנושית ותרבותית שממתינה אחרי הפעימה האחרונה של חוסר התודעה. התענגו על הזמן הזה המתקתק כפצצה שכבר התפוצצה, אך תמונתה מתעכבת שנות אור בטוסה משדה הקרב אל מקלטי המילה. התענגו על השמש המלטפת את הרחוב החוגג את הרגעים האחרונים של התקופה הישנה, חישבו על השירה כמו על גוויות צפות באינדונזיה, נרקבות ומגדלות כבר את המגיפה הבאה.

איזו שירה גדולה מחכה לנו.
בדרך כלל, חמישים שנה אחרי, מוצאים גם את הדו"ח שחמק ברח אל הממונים, והושתק ביד בוטחת, על ידי שני הצדדים. מחבר הדו"ח נמצא חי וקיים ובועט בשולי התודעה, בבחינת מי שהעז להקדים את זמנו ולהפריע לברית ההסתתרות בחשיכה שבין התליין לקורבנו. תמיד הוא יישאר בחיים כדי להעיד שבסופו של דבר הכל כתוב והרשות נתונה.

מקום להשוואה

מקום להשוואה
הצפייה המורבידית באסון הצונאמי - מעשה טבע - מתחילה להמחיש לי גם את מימדי השואה. מה זה ששה מיליון יהודים מתים ? ומה זה מאות מיליונים חללים של מלחמה מעשה ידי אדם.

פורסם ב 28 בדצמבר 2004 14:19 במדור שבבי יצירה
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.

ובאותו זמן במקום אחר

ובאותו יום, במקום אחר....
בזמן הצונאמי...

שמעתי שבארץ מחלקים מריחואנה בשביל לשכוח.



ובארצות הברית, ממש באותו
יום, מחלקים "אקסטה" להשלים עם המוות.

פורסם ב 29 בדצמבר 2004 21:08 כלים

אולי השם יעזור

אולי השם יעזור



קראתי לאחרונה על עתירה ההולכת ונרקמת לְבַקֵּשׁ מבית המשפט, לְהוֹרוֹת למשרד הפנים, לִרְשֹׁם את העותרים כישראלים בסעיף הלאום. דבר העתירה הוליד ויכוחים סוערים על משמעות השינוי המתבקש מ"יהודי" ל"ישראלי", וכרגיל החרבות עפו, צחצחות לשון, קללות נמרצות, ויכוח אידיאולוגי בסגנון המוכר מספרות הגולאגים. אומרים לשֵׁם יש גם משמעות, והוא יַעֲזֹר אם לא משהו אחר (כמו קלשונים, רובים, ועמודי תלייה). כל העניין הזה הזכיר לי שיר שכתבתי לאחר ביקור במשרד הפנים, בו ביקשתי להפוך את הגלגל ולשנות את השם "הַמְּעוּבְרָת" לְשָׂרִיד הגלותיות שהיה קודם לכן. וזה מה שקרה שם...

בּאבּי יַעַר
לידה מחדש


מוקדש לְמִשְׁרָד הִפְנִים בִּילְהַה מִמִּגְדָּל שָׁלוֹם הִזְמִינָה אֶת הַתִּיקמֵהַלִּשְׁכָּה הַמְּחוֹזִיתלְהָשִׁיב לַנִּמּוּקִים שֶׁלִּילְהַחֲלִיף אֶת הַשֵׁם סִפּוּר אָרֹךְ- אָמַרְתִּי לָה -בִּשְׁנוֹת הַחֲמִשִּׁיםאַבָּא חָזַר גֵּאֵה מֵהַמַּחֲנֶה בְּאָלַבָּמָהנָתְנוּ לוֹ דַּרְגּוֹת חֲדָשׁוֹתוְכַמָּה גִלְיוֹנוֹת בּוֹהֲקִים שֶׁלפְּלֵייבּוֹיוְ - MAD בִּתְמוּרָה רַק דְּרִישָׁה קְטַנָּהלְהַחֲלִיף אֶת הַשֵּׁםשֶׁיִּהְיֶה גֵּאֵהיַעַרכְּמוֹ בָּאבִּי יַעַר.וּמֵאָז אֲנַחְנוּ מֵתות כֹּל שָׁנָה עַרֵימוֹת עְרֹמוֹת שֶׁל יְלָדוֹתיֵהוּדִיוֹתגֵּאוֹתוהַכֹּל הִתְחִיל מֵרָדָארוּמִּבְצָע סּוֹדִי. בִּילְהָה לַגְמָה מֵהַתֵּה שֶׁל וַעַד הָעוֹבְדִיםוּפִהֲקָה -נְחַכֶּה לַתִּיק מֵהַלִּשְׁכָּה



כל הזכויות שמורות למחברת @ יפו, 9/04





פורסם ב 30 בדצמבר 2004 17:53 במדור שבבי יצירה
אפשר למצוא עוד

צבע הציפס

צבע הצ'יפס
מזה כשנתיים אני מתמודדת עם תעלומה מציקה. כל יום אני מכינה צ'יפס לבני, שאינו מסכים לסיים יום בלי מאכל עממי זה, ולא מבינה מדוע צבעו חיוור ודהוי לעומת הצ'יפסים המוגשים במסעדות שזו התמחותן. ניסיתי את כל סוגי התפודים, השמנים והסירים ונותרתי עם אותו צבע צהבהב שאינו מתקרב לפז הכתום-אדמדם של "צ'יפס כמו שצריך". גם בני כבר הבחין בהבדל והעיר על כך כמה פעמים באוצר המילים של בן ארבע. בשבוע האחרון אירע לי נס קטן, בבחינת "התגלות" של ממש, שכדרכן של אלה, התרחשה לגמרי במקרה. זה היה היום הראשון של בני בגן, סוף סוף כאשר חגג יום הולדת ארבע נכנעתי לתביעת המציאות ושלחתי אותו מן הבית לעולם האכזר. בתור פיצוי, עמדתי והכנתי לו ארוחת גורמה משובחת. עוף אקזוטי,
ברוטב תפוזים ומעדן מנגולד מוקרם בגבינת צ'דר. את העוף הוא אכל בתיאבון, אבל את מעדן המנגולד פסל כ"פיצה ירוקה ממש לא טעימה", ודרש את מנת הצ'יפס. באי רצון חזרתי למטבח וחתכתי את התפוד המסורתי. מתוך עצלות, השלכתי את המקלונים לשמן המשומש מטיגון העוף שקימחתי קלילות. הרגשתי קצת אשמה שאינני מדיחה את הסיר ומשתמשת בשמן זך ונקי, ולהפתעתי מעז יצא מתוק, לאחר דקות טיגון הבחנתי בזהוב הכתום הזה, המוכר לי מן המסעדות. בני היה מאושר לקבל סוף סוף את הדבר האמיתי ומרוב התלהבות צרב את לשונו בצ'יפס הרותח, ואני, גם אני הייתי מאושרת. התשובה היא אם כן, שצבע הצ'יפס משביח אם השמן שימש קודם לטיגון בשר כלשהו בקמח מתובל. אז הנה, לאמהות המסורות, פשוט אל תשפכו את השמן. למען ההגינות אני חייבת להוסיף שלאחר כמה ניסיונות כאלה, שככה התלהבותו של הפעוט, והוא ציין בפשטות ש"הצ'יפס מלוכלך". אופציית גיוון לימים קשים היא שימוש בבטטה במקום תפוח אדמה, אבל הילד במהרה לומד לאמר :"רוצה את הצ'יפס הצהוב" כיון שבטטה זה בריא מידי.

פטנט שתייה לילדים ביפו : כאשר גרנו בחו"ל למדנו להתפנק עם קרטונים קטנים של שתיה טבעית. כל הילדים הקטנים מצויידים בקרטון שתיה אישי קטן, שאליו צמוד קש, והמוצר נמכר במגוון רב של טעמים, בדרך כלל כתריסר באריזה. כך נהנה הילד ממיץ טבעי באריזה אישית נוחה שלא נשפכת וקלה לנשיאה לגינה או לגן. בארץ חיפשתי מוצר מקביל ומצאתי לבסוף, במכולות של יפו, מיץ מצרי הנמכר באריזה קטנה של 200 מ"ל עם הקש הצמוד. הקרטון מכיל 27 יחידות ועולה בין 24 ל 30 ₪, תלוי במכולת. בכל מקרה מחיר סביר מאד, והאיכות גם היא סבירה אם כי לא מדובר במאה אחוז מיץ. מופיע בטעמים מנגו, גואבה ותפוחים, ללא חומרים מלאכותיים. לדעתי, כדאי לרכוש כמה קרטונים ביפו, גם אם מתגוררים בתל אביב.

פורסם ב 18 בנובמבר 2004 20:10 במדור יומן בישולים, תזונה ואוכל 2 תגובות
k = "gfhw%6YW8YUSR5yhsr7894g(wr*yT7ISYIL8u&u& 8BY6WYU76W5&*JKQ87BT5HS56/ yw$a^96^u#%WB5U";



שם:

דואר:

אתר:

כותרת:
בעקבות ריבוי ספאמרים, נאלצנו להוסיף מנגנון שימנע מרובוטים להפציץ את המערכת בתגובות פיקטיביות. אנא העתיקו את הקוד שבתמונה, לתיבת הטקסט שמתחתיה.
קוד הפעלה:

העתיקו את הקוד:

מערכת התגובות נועדה לאפשר דיונים, והשימוש בה כפוף לדין הישראלי. אז אנא שמרו את תגובותיכם ענייניות ומתחשבות בקוראים האחרים, וזכרו שאתם הנושאים באחריות לתגובות שתפרסמו במסגרת באתר זה (כבכל מקום אחר). אין אפשרות להבטיח שהתגובות שתפרסמו ישמרו באתר זה, אז אנא גבו את תגובתכם בהעתק לפני שיגורה (במידה שאתם מעוניינים לשמור אצלכם העתק). וכן, הודעות שלדעתנו פוגעות או לא מתאימות בכל צורה שהיא, בהחלט עשויות להימחק... זכויות היוצרים בתגובות שיתפרסמו במסגרת אתר זה, שמורות לכותביהן. ברוכים הבאים.

התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.
חייש בתאריך 12/2/2004 11:46:38 AM
שימי לב
שאת טיפה'לה מרעילה את הילד שלך, כשאת מכינה לו צ'יפס בשמן "משומש". הצבע הזהוב של הצ'יפס מופק משמן שעבר חימצון. לא מאד בריא. אגב, בשביל גוון וטעם מושלמים, תכניסי את הצ'יפס לשמן עמוק רותח "טרי", תוציאי אותו כשהוא מתחיל לקבל צבע (משהו כמו 7 דקות), תני לו לנשום איזה חמש דקות בחוץ ואז תחזירי אותו לשמן הרותח. הטיגון הראשוני אוטם את הצ'יפס ומונע מה"בפנוכו" להיות ספוגי ושומני.
בית ראשון בתאריך 12/2/2004 5:47:56 PM
גונים
מקור הצבע בטמפרטורה של השמן שאינה גבוהה דיה בכיריים הביתיים ואפילו בסירי הטיגון החשמלים



שם:

דואר:

אתר:

כותרת:
בעקבות ריבוי ספאמרים, נאלצנו להוסיף מנגנון שימנע מרובוטים להפציץ את המערכת בתגובות פיקטיביות. אנא העתיקו את הקוד שבתמונה, לתיבת הטקסט שמתחתיה.
קוד הפעלה:

העתיקו את הקוד:

מערכת התגובות נועדה לאפשר דיונים, והשימוש בה כפוף לדין הישראלי. אז אנא שמרו את תגובותיכם ענייניות ומתחשבות בקוראים האחרים, וזכרו שאתם הנושאים באחריות לתגובות שתפרסמו במסגרת באתר זה (כבכל מקום אחר). אין אפשרות להבטיח שהתגובות שתפרסמו ישמרו באתר זה, אז אנא גבו את תגובתכם בהעתק לפני שיגורה (במידה שאתם מעוניינים לשמור אצלכם העתק). וכן, הודעות שלדעתנו פוגעות או לא מתאימות בכל צורה שהיא, בהחלט עשויות להימחק... זכויות היוצרים בתגובות שיתפרסמו במסגרת אתר זה, שמורות לכותביהן. ברוכים הבאים.

פיצויים על מה שעוד יהיה

Splinters - שבבים
Some of you may die...but it's a sacrifice I am willing to make - Prince Farquad,Shrek
פיצויים על מה שעוד יהיה
ביקורת על מושגי יסוד
מידי פעם מגיעים אלי אנשים המבקשים עצה הקשורה לעיסוק המקצועי הקודם שלי. במשך כמה שנים עסקתי בייצוג וייעוץ משפטי בעניינים המעלים שאלות מתחום בריאות הנפש. בין היתר עסקתי גם בתביעות נכות מול אגף השיקום של משרד הביטחון, בקשר לאנשים שנפגעו במהלך שירות צבאי. הפונה האחרון שהגיע אלי הציג בפני דילמה קשה, וביקש בעצם עצה שאינה רק "משפטית". מדובר בבחור בתחילת שנות השלושים שלו, שבעבר התגורר בחו"ל מספר שנים. במהלך השהות, ובדרך עקלקלה, שולב באיזו פעילות בעלת נופך בטחוני שושואיסטי. כל זה נעשה בהיותו אזרח, ובצורה ישראלית טיפוסית של "סמוך על סמוך". במהלך האירוע נפגע קשה וסחב איתו נזקים טראומתיים מציקים. לאחר שחזר לארץ, החל לברר את זכויותיו, ונתקל בחומת הכחשה ואיום, ככל הניראה על רקע הסודיות וגם משום ששילובו בעניין לא נעשה כשורה, ומישהו ביקש להותיר את העניין ללא חקירה ודרישה. הבחור עזב את הנושא וחזר לחייו, ואולם לאחר חלוף מספר שנים נוספות חש שאינו מתמודד עם הטראומה, וביקש לבדוק שוב את זכויותיו. הוא קיווה שחלוף הזמן יוריד גם את רמת ההתנגדות והחרדה של המערכת, ואולי – קיווה בסתר – משהו גם השתפר בתקינות השלטון בישראל. בשיחה שקיים עם מי שקיים קיבל את המסר הבא. המדינה אכן תפצה אותו על הנזק, אך לשם כך יהיה עליו לאשפז עצמו לכמה זמן, וליטול מנת תרופות משמעותית במשך לפחות שנה, רק כך יצליח להוכיח את נזקיו. התמדת הזכרוןהבחור ביקש לשאול אותי מה דעתי על ה"נוסחא" שהוצעה לו, שכן להערכתו אשפוז ותרופות שאינו זקוק להם, עלולים להרע את מצבו ולהפר את שיווי המשקל העדין אליו הגיע בחייו. טרם השבתי לו את מסקנתי, אך בינתיים עלה הרהור מקברי במוחי. פיצויים, על פי הגדרתם המשפטית, באים לשפות אדם על נזק שנגרם לו. ואולם, לממשלת ישראל המצאה חדשה בעניין זה – פיצויים הם מקדמה על חשבון הנזק שהמדינה עומדת לגרום לך, כיון שעמדת על זכותך לפיצוי על נזק שכבר נעשה. לחלופין, מציעה ממשלת ישראל הבחנה רפואית חדשה – אם אדם מהין לעמוד על זכותו לפי חוק כנגד מנגנוני החושך הישראלים, חזקה שהוא זקוק לאשפוז תרופתי ממושך. וכפי שאמר לי פעם פסיכיאטר יוצא ברית המועצות בשיא התמימות: אדם שהיה דיסידנט בברית המועצות, חזקה שלוקה בנפשו. יתכן שזה יצחיק רק משפטנים או דוברי יידיש.

פורסם ב 18 בנובמבר 2004 20:13 במדור מסות ביקורת 4 תגובות
k = "fghkdty U5A;gAL/5TI8QY7O;GfKLAhSE'58T7AP*(qeuYU54T4hURfAU58YIO7F5HUaOYPOE65fWB&KLQO";



שם:

דואר:

אתר:

כותרת:
בעקבות ריבוי ספאמרים, נאלצנו להוסיף מנגנון שימנע מרובוטים להפציץ את המערכת בתגובות פיקטיביות. אנא העתיקו את הקוד שבתמונה, לתיבת הטקסט שמתחתיה.
קוד הפעלה:

העתיקו את הקוד:

מערכת התגובות נועדה לאפשר דיונים, והשימוש בה כפוף לדין הישראלי. אז אנא שמרו את תגובותיכם ענייניות ומתחשבות בקוראים האחרים, וזכרו שאתם הנושאים באחריות לתגובות שתפרסמו במסגרת באתר זה (כבכל מקום אחר). אין אפשרות להבטיח שהתגובות שתפרסמו ישמרו באתר זה, אז אנא גבו את תגובתכם בהעתק לפני שיגורה (במידה שאתם מעוניינים לשמור אצלכם העתק). וכן, הודעות שלדעתנו פוגעות או לא מתאימות בכל צורה שהיא, בהחלט עשויות להימחק... זכויות היוצרים בתגובות שיתפרסמו במסגרת אתר זה, שמורות לכותביהן. ברוכים הבאים.

התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.
moe בתאריך 11/30/2004 10:51:07 AM
או שממשיכים עם האוירה המקברית
וטוענים שמדינת ישראל היא מדינה מתקדמת, רואה את הנולד.
גרי אפשטיין בתאריך 11/30/2004 5:28:50 PM
אני פעם
עשיתי עבודה בשביל המוסד שבסופה נותרתי עם עיניים דומעות ותחושת צריבה קלה לאחר מתן שתן. מה עושים נשמה?
איריס בתאריך 12/1/2004 10:32:53 AM
תשובה
אעביר את שתי התגובות לנועץ שלי, ונמשיך משם. גרי, לא הצלחתי להבין אם את.ה גבר או אשה ? לא שזה משנה, חוץ מהדיאגנוזה הרפואית החובבנית שהייתי מציעה פה. רואה את הנולד, הנועץ שלי סבר שיש איזו קבוצה, עמותה, לשכה למקרים כאלה, ואני הימרתי שאין ולא יהיה. אכן, לא רק מתקדמת, אלא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון או בעולם כולו.
בית ראשון בתאריך 12/2/2004 5:45:22 PM
גונים
כמה חשוך הצבע האפור